על הספה עם האדריכלית ענבל חן - מתחם העיצוב של רב-בריח

המקום שבו הכל התחיל

ענבל חן, הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים, בוגרת בית הספר להנדסאים בתל אביב ובעלת ניסיון של 18 שנה בתחום, שתפי אותנו כיצד את ניגשת לכל פרויקט, מהמפגש הראשוני עם האנשים והמשפחה. כיצד את בונה את הסיפור שלהם ומהם מקורות ההשראה שלך?

איך נוצר סיפור?

החיבור הראשון עם המשפחה נבנה על בסיס רגש וחיבור דרך הלב, שפת הגוף והאינטואיציה. כשנוצר החיבור האמיתי אנחנו בונים יחד את התקציב ומסגרת הזמן של הפרויקט לפי הצרכים שלהם.

ההשראה עצמה מגיעה מכל דבר. זה יכול להיות הלקוח, האינטרנט, קולגות בעבודה, או משהו בלתי מודע. אין משהו ספציפי שמניע את גלגלי היצירתיות, אבל בכל פרויקט אני משתדלת לפתח את הייחודיות שלו לפי השונות שלו, כדי שיהיה יחיד במינו.

באיזו תקופה צברת את הניסיון המשמעותי שלך באדריכלות?

כאדריכלית, הניסיון הרב ביותר היה במשרד "דאובר אדריכלים". למדתי בו תכנון פונקציונלי ונכון שמאפשר ללקוחות להתאים את הדירה לצרכים שלהם מבלי שיגביל אותם בעתיד ומבלי שיהיו אלמנטים שיפריעו לזרימה, כמו מיקום לא נכון של ממ"ד או עמודים מיותרים בחלל.

כמעצבת פנים צברתי את הניסיון שלי במשרד דניאל חסון, שחשף אותי לפרויקטים מאתגרים, חומרים חדשים ואנשים מעניינים. במשרד זה צברתי ידע נרחב בשיטת העבודה, תמחור ומתן שירות, בעיקר בפרויקטים כמו בתי יוקרה ובתי מלון כמו הילטון תל אביב, אואזיס ים המלח ואכסניות נוער.

המיוחד ביותר

בעיניי כל הפרויקטים שלי מיוחדים, אבל אתגר מיוחד במינו היה תכנון אולם התצוגה של ארונות מטבח לחברת "סבח ארונות אמבטיה" במודיעין. הלקוח ביקש אולם תצוגה מרשים ומיוחד לרגל המעבר של אולם התצוגה והמחסן הלוגיסטי מצריפין למודיעין, וזה דרש ממני חשיבה אחרת.

מה שנחשב ייחודי בעיצובו היה בניית תאי מקלחות בפרופורציה של חדרי רחצה אמיתיים שכללו את כל המכלול שמוצאים בהם, כמו אסלה, ארון אמבטיה, מקלחון ואבזור משלים נוסף. בדרך זו לקוחות יוכלו לדמיין טוב יותר כיצד זה ייראה בבית הפרטי שלהם.

הקונספט שבחרתי לעיצוב היה יצירת חלל מונוכרומטי בשחור, לבן ואפור כרקע שתומך עיצובית במוצרים עצמם. הקווים הנקיים, הישרים והסימטריים של התקרה ושל החלוקה הפנימית בחלל הדגישו את הנוכחות של המוצרים באולם התצוגה, שעוצב בצורה מינימליסטית. זה יצר דרמטיות בגלל הרקע השחור והניטרלי, אבל הודות לאסתטיקה הנעימה והרכה של המוצרים עצמם נוצרה אווירה מעצימה.

עניין של סגנון

לא קמים יום אחד ואומרים "זהו הסגנון שלי". הסגנון מתפתח ונבנה במהלך השנים עד שמצליחים לדייק בו. הסגנון שלי הוא על זמני, משום שהפרקטיות חשובה לי מאוד ומשום שאני משתמשת בחומרים ובצבעים שיישארו רלוונטיים ואפנתיים שנים רבות. החללים שאני מעצבת הם פונקציונליים תמיד ונוחים לשימוש יום-יומי, מתאפיינים בפלטת צבעים מאוזנת ויצירתיות רבה, כך שטרנדים לא מעניינים אותי ולא יהיו לעולם אבן היסוד של העיצוב שלי.

אם לא היית אדריכלית

הייתי בוחרת להיות צלמת ופסלת.

על איזה צבע לא תוותרי בשום אופן?

אני מאוד אוהבת לשלב את הצבע השחור משום שהוא משדר אלגנטיות ועוצמה.

דלת כניסה דגם רנסנס רב-בריח

המורכב ביותר

הפרויקט המורכב ביותר היה בניין מגורים בניו יורק West 127th Street 362. בניין של שש קומות ו-14 דירות שבו הייתי שותפה בתכנונו ובעיצובו מהחזיתות ועד עיצוב הפנים. בבניין דירות מטיפוסים שונים – שלושה חדרים, דופלקס, פנטהאוזים ודירת גן, כשמכל חלון נשקפת מנהטן על הנוף האורבני האופייני לעיר שמשלב פארקים ושדרות עצים.

העבודה הייתה מורכבת בגלל הסטנדרטים והתכנון הנהוגים שם, בשונה ממה שנהוג בארץ, כמו עבודה עם מידות שונות. כמו כן, בארה"ב שמים דגש רב יותר על נגישות כך שהדירה מרווחת יותר למעבר כיסא גלגלים במקלחות, במטבח ובמעברים. זה אמנם הגביל בהעמדת ריהוט בחלל אבל היה מאתגר לתכנן דירות קטנות, מאובזרות ופונקציונליות כאלה שעדיין תהיה בהן הרגשה מרווחת.

איזה משקל את מעניקה לדלתות הפנים בעיצוב שלך?

בכל בית ממוצע מתקינים 10-8 דלתות פנים. אני אוהבת לבחור אותן בגוון הקיר, להבליט אותן פחות כדי שישתלבו בחלל. לרוב הן יהיו חלקות ובגימור צבע בתנור.

מה מסמלת בעינייך דלת הכניסה לפרויקט?

דלת הכניסה צריכה להיות מרשימה בעיניי ולהשלים את הצבעוניות של הבית או את העיצוב של חללי הפנים.